הפלרת מי השתיה - עמדת התנועה הירוקה

רקע

משרד הבריאות מחייב ב "פקודת בריאות העם" (תקנות איכותם התברואית של מי שתיה) להוסיף פלואוריד למי השתיה בכל הישובים המונים מעל ל- 5,000 נפש. מטרתה של ההפלרה היא חשיפת כלל הציבור לפלואוריד בכדי למנוע עששת. מחלת העששת נגרמת בעיקר מצריכה גבוה של סוכרים ואי שמירה על היגיינת פה. הפלרת מי השתייה החלה בארה"ב בשנות ה-40 של המאה הקודמת לאור מחקרים שהראו כי פלואוריד מסייע במניעת עששת אצל ילדים. אולם כיום ידוע מגופים כמו האגודה הבריטית הלאומית למים כי פלואוריד במניעת עששת הוא "מיתוס שאין לו ביסוס מדעי הולם". בישראל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשנת 2004 כי ב-50 השנים האחרונות נמצאה מגמה כללית של עלייה בשיעורי העששת באוכלוסייה, דווקא במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי[1].

למרות הרושם שמשרד הבריאות יוצר כאילו בכל העולם מפלירים המצב לאשורו אחר לגמרי - במדינות רבות כמו צרפת, איטליה, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורווגיה, גרמניה, אוסטריה, שוודיה ויפן אין הפלרה כלל בגלל החשש לשימוש בחומר שהוגדר רעיל ונמצא קשור לנזקים בריאותיים ומחלות, אשר הביא להתנגדויות של הציבור הרחב, של הממשל ושל המוסדות הרפואיים. בארה"ב ובקנדה רק לכמחצית מהאוכלוסייה מסופקים מים מופלרים. לעומת זאת ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות בחוק את כל ספקי המים להפליר את מי השתייה. ראוי לציין כי רבים מאנשי המקצוע המתמחים במים ובבריאות הציבור בעולם מתנגדים להפלרה על סמך מאות רבות של מחקרים שביצעו מדענים בעלי שם עולמי, ואכן בשנים האחרונות יש מגמה להקטין גלובלית את ההפלרה בשל עדויות שהפלרת מי השתייה גורמת לתופעות לוואי ומחלות חמורות ויעילותה מוטלת בספק. התקוממויות של רופאים, פעילי סביבה ותושבים ברחבי העולם הצליחו להפסיק חלקית את ה"הפלרה".

כבר במחצית הראשונה של המאה הקודמת יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב חיפשו דרך להיפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, ולהגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות פלואור. העיתונאי-החוקר האמריקני כריס ברייסון התבסס על עדויות ומסמכים ותיאר כיצד יזמו תעשיות מזהמות את ה"הפלרה" בארה"ב וקידמו אותה באמצעות יחצנות, שתדלנות וקשרים פוליטיים ואף במתן שוחד למדענים ופוליטיקאים - כדי לתת "הכשר" לרעלים שהן פולטות, וכך להתחמק מקנסות ומתביעות משפטיות. כיום גורל עודפי הפלואור בעולם הוא להיטמן באתרים לפסולת רעילה או לחלופין להצטרף למשחות השיניים ולמי השתייה.

נזקי ההפלרה לבריאות האדם:

1. פלואוריד (fluoride) הוא יון של מלח של חומצה הידרופלורית. בגלל רעילותו של הפלואוריד והאקטיביות הכימית הגבוהה שלו הוא משמש בין היתר לייצור קוטלי חרקים (לדוגמה נתרן פלואוריד, sodium fluoride, שהסמל הכימי שלו NaF, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים), חומרי חיטוי וחומרי צריבה (לתעשיית האלקטרוניקה, המתכת והזכוכית).
2. מקורות הפלואוריד המשמש להפלרת המים הם חומצה פלואורוסליצית (H2SiF6) ומלחיה. החומצה היא תוצר לוואי רעיל של מפעלי תעשיות הדשנים. חומצה זו מכילה עקבות של מתכות כבדות, כגון עופרת, קדמיום וארסן, העשויות להצטבר עם השנים בגוף ולגרום לו נזקים (מפורטים בהמשך, סעיף 5). אין "מינון בטוח" לחשיפה למתכות כבדות; לגוף שלנו אין שום צורך במתכות כבדות, הוא מזהה אותן כרעל ומשקיע מאמץ (לעיתים עקר) להיפטר מהן.
3. אמנם רב רובה של החומצה הפלואורוסליצית (או המלח), ימצא במי השתייה בצורת פלואוריד (כתוצאה ממיהול גבוה), קיימות טענות כי בעולם ואף בארץ לא בדקו גורמי הבריאות מהן ההשפעות של השימוש בחומצה או במלח שלה על בריאות האדם. מכיוון שההרעלה היא כרונית ולא מיידית, הרופאים אינם מזהים את השפעתה וכך לא ניתן טיפול הולם.
4. תוספת של פלואוריד במי השתייה לכלל הציבור גורמת לכך שמינון "התרופה" לכל אזרח משתנה על פי מידת צריכתו את מי השתייה ומזונות המכילים פלואוריד, ולא על פי צרכיו הבריאותיים מזה או רגישותו לפלואוריד מזה.
5. כמחצית מכמות הפלואוריד שהאדם צורך מצטברת במשך השנים ברקמות המסתיידות – שיניים (מכתמים ועד לפגיעה באמייל השן) ועצמות, ופוגעת בתפקודן - פלואורוזיס (fluorosis). באזורים מופלרים נמצאו עדויות לשכיחות גבוהה יותר של שברים באגן אצל קשישים וסרטן עצם בנערים זכרים. נוסף לכך, בהתרכבותו עם חומרים אורגניים, הפלואוריד עלול לגרום נזקים כרומוזומליים, המתבטאים בתגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור. הפלואוריד חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד ליוני מגנזיום וליוני מנגן – יונים שחיוניים לפעילות אנזימים רבים. גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" הפלואוריד הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. לפיכך עשויים להיפגע המטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן. כמו כן נמצאו בארה"ב בשנים האחרונות עדויות כי הפלרה גורמת להתבגרות מוקדמת מדי אצל נערות.
6. בבלוטת התריס קיים יחס הפוך בין ריכוז הפלואוריד לריכוז היודיד. הפלואוריד דוחק את היודיד הדרוש ליצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. צריכת יתר של פלואוריד עלולה לגרום לתת- פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism) . 5. הארגון האמריקני לרפואת שיניים המליץ בשנת 2006 שלא להשתמש במי ברז מופלרים להכנת מזון פורמולה לתינוקות[2] ובמשחות שיניים מופלרות עד גיל שנתיים עקב סכנת בליעה של החומר.
7. הפלואוריד מסוכן לעובדים איתו - עובדי המים המפעילים את מערך הפלרה ובאים במגע עם החומצה ההידרופלורית נקראים לעבור בדיקות רפואיות לתפקודי כבד וכליות ושיקוף ריאות אחת לחצי שנה, בגלל רעילותה.
8. ההפלרה איננה חיסון נגד עששת. במקרה הטוב היא מצמצמת את התחלואה בה באחוזים בודדים בלבד. בסקר שערך בישראל משרד הבריאות בשנת 2002 בילדים בגיל 12 נמצא הבדל של 1.6% בשיעור השיניים הפגועות בין אזורים מופלרים לאזורים שאינם מופלרים בארץ.
9. פגיעה בחופש ובדמוקרטיה - הפרט אינו יכול לבחור "לברוח" מההפלרה מכיוון שההפלרה נמצאת בכל מקום - פלואוריד נספג גם דרך העור במקלחת או באמבטיה, והוא נמצא במשקאות קלים ובמזון מעובד.

נזקי ההפלרה לסביבה:

1. רק כ-2% מהמים המופלרים משמשים לאספקת פלואוריד לאדם באמצעות שתייה ומזון. 98% מהמים מופלרים לריק (השקיית גינות, הדחת אסלות ורחצה, חקלאות) ומזהמים את הסביבה. קרקעות ישראל מועמסות בפלואוריד שמקורו בפעילות ביתית, תעשייתית וחקלאית. הסיכונים הם זיהום מי תהום והגדלת ריכוז הפלואוריד במים, בתוצרת החקלאית ובשרשרת המזון.
2. החומצה פלואורוסליצית מוגדרת ע"י המשרד להגנת הסביבה כחומר מסוכן. ההפלרה מאלצת את הספקים והרשויות להוביל ולהכניס אלפי טונות של חומר מסוכן לאזורי מגורים ומקורות מים ולחשוף את הציבור לסכנות של כשל במערכות אלו כתוצאה מתקלות, תאונות, פיגועים וליקויים בתפעול.

על פי התפיסה של פיתוח בר-קיימא שרווחת יותר ויותר בכל העולם המגמה היא לצמצם את שיעור הכימיקלים שהציבור והסביבה נחשפים אליהם ובכללם הפלואוריד.

הפתרונות שלנו:

התנועה הירוקה תפעל לביטול ההפלרה בישראל כחלק מפעילותה למען הטיפול במקורות הזיהום של המים ושיפור איכותם (ראה ניירות עמדה על מים).

בד בבד תפעל התנועה הירוקה להפעלת חלופות יעילות, בטוחות וסביבתיות יותר לטיפול בעששת. החלופות שתקדם התנועה הירוקה הן החלת רפואת השיניים בסל הבריאות לכל תושבי המדינה (ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שרפואת השיניים אינה נכללת בביטוח הבריאות הממלכתי); יזמה לחינוך לשמירה על היגיינת פה ולהסברה לתזונה דלת סוכרים (חשוב גם למניעת מחלות אחרות, כגון סכרת והשמנת יתר); חקיקה שתתיר מתן תוספי פלואוריד בהמלצה ובפיקוח רפואי בלבד; סבסוד מברשות שיניים ומשחות שיניים לאוכלוסיות מוחלשות. ראוי לציין כי שיטות אלו הוכחו כיעילות במדינות שאינן מפלירות ובהן בריאות השן של כלל הציבור טובה.

התנועה הירוקה תפעל למנוע שיווק של ממתקים ומשקאות קלים עתירי סוכר בבתי ספר ובערוצי התקשורת המיועדים לילדים ונוער, ותפעל לחייב יצרנים לציין בפרסומות ועל גבי האריזות אזהרה מפני צריכת יתר של סוכר.

[1] Feingold, G.; Setcos, J.: Oral Health in Israel: A Review of Surveys Over Several Decades "The Journal of the Israel Dental Association", 21: 3 (July 2004), pp. 15-21). [2] http://www.ada.org/prof/resources/positions/statements/fluoride_infants.asp